vegans love to eat

והכותרת היא לא רק בגלל הסלט של ה- "loveat" אלא גם בגלל תחושה שמלווה אותי בשבועות האחרונים- גם לטבעוניות מותר לאהוב לאכול. בפוסט האחרון הובטח מתכון עם סויה של הבשלנית נ' אך היא בינתיים קרסה למשכב ואלו כנראה זמנים עסוקים וחולים, לכן וכיאה לפורים אכתוב היום על סלט אחד שעושה לי שמח ובעה"ש כולנו נבריא במהרה ונחזור למקומנו הראוי, בין הסירים.

כיאה לאחת שמקומה במטבח כמעט תמיד אעדיף להכין לי בבית סלט. הירקות טובים יותר ואף אחד לא מכיר טוב ממני את המינונים. בעצם למה להזמין במסעדה סלט עוף בלי עוף, לקבל ערמה של עלים נבובה ולשלם עליה 50 שקלים? אבל זה לא המקרה ב"לאבאיט", חוץ מהמחיר, כי כן, גם כאן, הסלטים יקרים, אבל לפחות פה, בעייני, זה שווה את המחיר.
ברשת "loveat" יש המון אפשרויות בשביל טבעונים (סלט טבולה מעולה, סלט אורז, סלט ירקות שורש עם עלים, כזה עם ירקות אפויים ועוד...) אבל הסלט שבגללו אני חוזרת בכל פעם מחדש הוא סלט טופו, תפוחי אדמה ואבוקדו שמגיע על מצע של עלים (שהם באמת) טריים ורוטב וינגרט בוטנים- מתקתק וטעים. כל כך טעים.

איכשהו אני תמיד מוצאת לי סניף של "לאבאיט" בקרבתי (לרשת ארבעה סניפים בת"א) ולמרות שאני בדרך כלל ילדה טובה והולכת עם קופסה של אוכל לעבודה, לא פעם אני מקווה ששכחתי אותה בבית או שאעבוד עד מאוחר ואז תהיה לי סיבה טובה ללכת ולאכול את הסלט שלמרות שלא אני הכנתי אותו הוא כבר מרגיש ממש שלי.

הכי אני אוהבת לאכול אותו לבד (או עם ליאת) בהרהורים. לשבת על הבר הגבוה, לחשוב, לעבוד, לקרוא עיתון. ביום שאני ממש ברת מזל בשולחן שלפני מישהו פותח מחשב לרווחה ואני כבדרך אגב מציצה, מספקת את יצר החטטנות שלי מבלי להרגיש שעשיתי משהו רע. אבל אז עובר קבצן יחף ומבקש כמה שקלים והכל יחד מתערבב- הסלט האסייתי, ההרהורים על מר גורלי, הקבצן שלעולם לא יאכל סלט (גם לא כזה שהוא לא טרי) והאיש שיושב מלפני ועובד על טבלאות ומסמכים משמימים. מה רע לי בחיים? לפתע המחיר של הסלט נראה כמו מס ראוי, לנו, העירוניים, שבחרנו לחיות כאלו חיים.

וככה בין ביס להרהור ומבלי לשים לב, הסלט כבר נגמר ואני חוזרת לרגשות האשם ומבטיחה לעצמי שמחר אמצא את הזמן לקנות ירקות טריים ולא לבזבז שוב 50 שקלים מיותרים.

המשימה בוצעה, קניתי לי ירקות בשביל להכין לי מחר סלט משל עצמי, אולי על הדרך אעצור ב"לאבאיט" לאכול כריך "פשוט טבעוני".

"loveat" בקצרה:

איפה: גן החשמל (רח בריזלי 1), נחלת בנימין 3, דיזינגוף 232 ובנמל יפו.

כמה: הסלט המועדף: 49 ש"ח. הפוך קטן עם סויה: 16 ש"ח. קצת מוגזם לא? התירוץ למחיר- אורגני.

למה: כי למרות שזו רשת, היא מצליחה לשמור על רמה  וגם ללכת יד ביד עם טבעונים. הא וגם כי הקפה (על אף המחיר) ממש טעים.

שירות: ההזמנה בדלפק, אבל עדיין יש שירות אדיב ומהיר.

אווירה: של עיר באמצע יום, מתאימה למי שמתיימר להיות חלק מהטירוף מזה.

יש סנדוויץ' טבעוני!

סנדוויץ' 1- אני ילדת סנדוויץ, זה סיפור חיי... יש לי אחות גדולה, בשלנית גאונה, שתפגשו כאן כבר בפוסט הבא ואח קטן- לוחם צדק ומכור לטחינה.
סנדוויץ' 2- אמא שלי לא כל כך אוהבת להכין סנדוויצ'ים. עיקר הטענה המשפחתית אליה היא חוסר השקעה במריחה אחידה. לכן, בכל פעם שמשימת הסנדווצ'ים הוטלה על אבא שלי, הוא היה מראה לה איך מורחים כמו שצריך וגם לא שוכחים להיות יצירתיים, ככה באמצע הפסקת עשר הייתי יכולה למצוא פתאום ביסלי גריל בתוך הסנדוויץ שלי.
סנדוויץ' 3- הסנדוויץ הראשון שהכנתי לעצמי בתור "ילדה גדולה" היה סנדוויץ מלחם קל (כן, כן, היו ימים שגם אני האמנתי שלחם קל יהפוך אותי רזה) טחינה גולמית, קטשופ וקציצת טבעול. הסנדוויץ' הזה הפך להיות להיט המכללה וכולם היו מקנאים בו- גם החברים שלי ובעיקר החברים של הבן זוג שלי אז, שכמו אישה טובה "שלחתי" גם אותו בכל יום לימודים עם אוכל בקופסא.

היום, סוף - סוף אני כבר לא סטודנטית(אחרי 7 שנים כמעט, ולא, לא למדתי רפואה), וכבר לא נוגעת בטבעול וקטשופ, אבל מידי פעם, אין ברירה וחייבים להכין סנדוויץ כצידה ליום ארוך או סתם בשביל להיזכר מאיפה באת ולאן אתה הולך.

הסנדוויץ הרגיל נופל וקם על המרכיבים ממנו הוא עשוי, ועוד יותר ממנו הסנדוויץ הטבעוני- שכמו תמיד המטבח הטבעוני דורש מאיתנו מצד אחד יותר דיוק ומצד שני יותר מעוף. איזה כיף. אז קדימה לעבוד:

לחם

היום בכל חור אפשר למצוא מאפייה שמתמחה בלחם בריא, הלחמים טעימים אבל הבעיה היא שברוב המאפיות הללו נורא יקר. אחת מהמאפיות הוותיקות שעדיין שומרת על מחירים שפויים היא מאפיית "תושייה" שהלחם שלה, בעיני, ממש טעים (אני ממליצה על השיפון 70 אחוז וגם על השיפון 100 אחוז, שניהם קצת כבדים אבל מאוד טעימים ומשביעים).
עוד לחם שאני אוהבת לקנות הוא הלחם האורגני של "אלומה"- כוסמין או שיפון מלא. את הלחמים שלהם (שבנויים על מתכון של משפחה דתית מקסימה) אפשר להשיג, למיטב ידיעתי, בעדן טבע מרקט והם עולים שם רק 11 שקלים- שווה.
אני אוכלת בעיקר לחמים שעשויים שיפון וכוסמין ומשתדלת להפחית בחיטה המלאה שעושה לי פחות טוב- אבל מי שלא רגיש לחיטה, אפשר למצוא היום הרבה לחמים שעשויים מאה אחוז חיטה מלאה. אל תבחרו לפי הצבע הכהה, תתאמצו לראות מה כתוב על התווית. הלחם של "בראשית"(החיטה המלאה, 7 הדגנים והשיפון) נמצא ברוב הסופרים והוא טעים. ומפעם לפעם אפשר להתפנק באיזה לחם טוב (אבל לא לבן כמובן, הא?) ממאפייה שווה.
את הלחם אני שמה במקפיא ברגע שאני קונה אותו, וככה הוא נשאר טרי, כשבא לי פרוסה או כריך אני שמה בטוסטר והוא יוצא ממש טעים. אופציה שנייה היא לרדת ישירות על ככר שלמה, אולי עדיף שלא...

ירקות ושאר תוספות

גם כאן שווה להשקיע. ירקות הן תוספות שמשדרגת כל סנדוויץ והופכת אותו לממש ארוחה, יש המון אפשרויות:

"הירוקים"- עלי חסה ורוקט, ואפילו גבעולים של כוסברה ופטרוזליה או עלי בזיליקום, כל ממרח ומה שמתאים לו.

"הרגילים"- עגבנייה, מלפפון וגמבה. (אני דווקא אוהבת לקחת אותם בשקית ליד הסנדוויץ ולא להכניס אותם פנימה).

שאר ירקות שווים- גזר חתוך לפרוסות עם קולפן, פרוסות סלק אפוי, חציל אפוי, צנונית, קולרובי חתוך דק- דק.

נבטים- כאלו שקונים בסופר, לא... כאלו שהנבטתם בעצמכם!.

חמוצים ועוד- זיתים, צלפים, מלפפונים חמוצים, עגבניות מיובשות, לבבות דקל, פלפל קלוי ולימון כבוש (קל להכין לבד).

אגוזים- אם בממרח שבחרתם לשים אין אגוזים, כיף לשים אותם בסנדוויץ ככה שלמים ואז הם מוסיפים קרנצ'יות. תעזו ותנסו פקאן סיני, זה טעים.

ממרחים

וכאן, הפתעה הגדולה, הכל יכול להיות תוצרת בית- טעים וזול וזה גם באמת לא עבודה קשה (כמו שהבנתם, במטבח, אני לא אוהבת להסתבך). אז נתחיל מהקל והברור מאליו- הטחינה, שגם בה אפשר לעשות טויסטים מעניינים: להוסיף לה ממרח עגבניות מיובשות, או כוסברה ובזילוקים במקום הפטרוזליה, מיסו או סויה במקום מלח ולהפוך אותה למתוקה עם דבש או סילאן. לצד המלכה הטחינה עומד לו המלך האבוקדו והוא באמת לא צריך  תוספות, תנסו פעם גם בלי לימון, זה משנה הכל.

ועכשיו באים הממרחים: ממרח הזיתים (אתם באמת לא צריכים מתכון בשבילו רק זיתים מגולענים ויצירתיות) , הפסטו והעגבניות המיובשות, את כולם, בעזרת בלנדר קטן, אפשר להכין בבית בקלות ( מתכון לממרח עגבניות בסוף הרשימה),

הבאים הם ממרחים שעשויים מאגוזים, שקדים וקשיו הם עשירים בחלבון וברזל וטעימים (מתכון לגבינת שקדים בסוף).

אחריהם מגיעים ממרחי העדשים והשעועית- טעימים ומשביעים, וכשהם בתוך הלחם הם מהווים ארוחה שלמה של חלבון מלא (הלחם הוא פחמימה בשילוב עם הממרח שהוא חלבון), היום נלמד להכין את ממרח השעועית השחורה. 

ואחרונה חביבה להיום היא גבינת ה"הום מייד טופו"- גם כאן צריך בלנדר ומעבר לו בעיקר דמיון. 

ממרח עגבניות מיובשות- שמים במעבד מזון, קופסא או שתי שקיות של עגבניות מיובשות, חצי כוס צנובר או אגוז מלך (או שילוב של שניהם), כף סילאן, חופן או שניים של צלפים, מלח גס, פלפל שחור גרוס, טימין (טרי או יבש) ושמן זית (אפשר את השמן מהצנצנת של העגבניות, צריך די הרבה על מנת שיתערבב טוב). לערבל הכל לטעום ולתקן לפי הטעם.

הממרח נשמר הרבה זמן במקרר בצנצנת סגורה היטב, אפשר לכסות מעט בשמן ואז בכלל זה נשמר חודשים.

גבינת שקדים- קערה של שקדים שהושרו במשך הלילה במים, לטחון במעבד המזון עם כוסברה, בזיליקום, מלח גס והרבה שמן זית על מנת שיתערבב טוב. גם הגבינה הזו נשמרת נהדר במקרר. נסו להכין גבינה מקשיו- זה גם ממש טעים. 

ממרח שעועית שחורה - להשרות שעועית שחורה ללילה, לבשל אותה טוב- טוב עד שמתרככת. במעבד מזון לשים את הכמות הרצויה, ולהוסיף חופן גדול של פטרוזליה קצוצה, כף חומץ תפוחים, כף שמן זית, מלח גס וכף ממרח אומבושי (לא חובה, למי שלא מכיר הסברים בתחתית התמונה). לטחון, לטעום ולתקן, הממרח הזה (בגלל שעשוי מקטניות) נשמר רק שבוע במקרר, אבל לא נורא, אוכלים אותו מהר.

 (שזיף האומבושי (Umeboshi) הוא לא בדיוק שזיף, הוא פרי ממשפחת המשמש הגדל באיזורים החמים יותר של מרכז ודרום יפן. האומבושי מכיל ויטמין A ויטמין B ויטמין C וחלבון,יש בו גם סידן, ברזל, זרחן ואשלגן, כולם מינרלים חיוניים).

גבינת טופו- במעבד המזון לשים חבילת טופו חתוכה לקוביות, להוסיף מלח גס, שמן זית והמון עשבי תיבול- כוסברה/ פטרוזליה/ ביזלוקים. טעים להוסיף גם גרעני דלעת וחמנייה או אגוזים מכל סוג שהוא. אחרי שתכינו אותה פעם ראשונה, תוכלו לעשות עליה המון וריאציות ולראות מה אתם הכי אוהבים. הגבינה נשמרת במקרר שבוע לפחות.     

                                                         

ולסיום משמח, הגרסה האסייתית, לשיר הטבעוני, לא נעים לומר, אבל ברור שהיא מצחיקה יותר מזו הישראלית.