שוב קציצות, שוב חובזה

מזמן לא נתקלתם במתכון לחובזה נכון?
אין מה לעשות- העונה מחייבת, השדות פשוט צועקים "חובזה" הן פשוט כל כך יפות וחמודות.
אז יוחלף הביבי ביאיר(?) והתרד בחובזה(!) מהו התחליף ההולם כל אחד יחליט בעצמו, בבקשה, מבלי להתלהם. מה שבטוח, שלא כמו עם הפוליטיקאים, עם הירוקים כולם אנחנו יכולים לחיות בשלום.

ועכשיו לקציצות החובזה הכי טעימות, מביתה של הבשלנית נ', שיש לה כבר דוקטורט בקציצות טבעוניות:

שקית (סופר) מפוצצת בחובזה

2 בצלים

1/2 כוס פירורי לחם

2 תפו"א מאודים

3 כפות שמן זית

חצי צרור של פטרוזליה וכוסברה

מלח ופלפל

עוד 1/2 כוס פירורי לחם לטיגון

קדימה: שתי אפשרויות: הראשונה היא פשוט לטחון את כל המרכיבים במעבד מזון, מבלי לבשל ולטגן (מלבד תפו"א שאידיתם לפני) והשנייה היא לטגן במחבת גדולה את הבצלים וכשהם מזהיבים להוסיף אליהם את העלים (של החובזה או של תרד/ מנגולד) לטיגון זריז, לאחר מכן מוסיפים את יתר המרכיבים: ללא מעבד מזון- לקצוץ את הכוסברה והפטרוזליה ולמעוך את תפוח האדמה בדרך הישנה והטובה (עם מזלג). כשהתערובת מוכנה טועמים ומתקנים תיבול. מכדררים קציצות בידיים רטובות וטובלים בפירורי הלחם משני הצדדים. מכניסים לתנור שחומם מראש על חום בינוני לבערך 20- 30 דקות.

אפשר להגיש עם סלט של פול ירוק, עגבניה ואפונה ירוקה

לסיום ועדיין ברוח הבחירות, מה בוחרים בישראל לאכול, קבלו את עשרת מוצרי המזון הנמכרים ביותר לשנת 2012, אני מזהירה אתכם, זה לא ממש משמח.
ובשביל בכל זאת לסיים עם חיוך על הפנים, אספר לכם על בחורה צעירה, שבחרה אחרת, בכל המובנים.
חן הידועה בכינויה- "Henya Mania " היא סטודנטית טבעונית (ולא מהדור החדש) שמעלה סרטים מצחיקים לyoutube אחד מהם הוא הגרסה הטבעונית ל"הופה גנגם סטייל" ויש לו כבר חצי מליון צפיות, קבלו את ה- vegan style.

מבטיחה (בלי נדר) שזו הפעם האחרונה למתכון חובזה(בחורף הזה). 

קדירה של חורף

גילוי נאות: לרוב המתכונים, בוודאי המסובכים מבניהם, שתמצאו בבלוג יש אמא אחרת והיא אחותי כי אם נודה באמת היא הבשלנית האמיתית מבין שתינו. המתכונים שלי הם פשוטים וזריזים, מבלי הרבה מרכיבים יקרים או משמינים- ככה אני מבשלת, מההיגיון הבריא ואחותי, מבשלת עם הלב מבלי להתחשבן והיא עושה את זה טוב, ממש טוב. וגם כשברקע שתי ילדות קוראות "אמא- אמא" ודוחפות ידיים קטנות לסירים ובעלה (הלא הוא גיסנו מבקר המסעדות) מגיח בהערות אנינות, היא מצליחה לשמור על ריכוז בבישול.

לכן החלטתי ולא רק בגלל שיש לי עבודה חדשה שגוזלת ממני את רוב שעות היממה, להעביר לה סופית את שרביט המתכונים, כי גם ככה היא עושה את זה יותר טעים. היא תכתוב- ואני אערוך, היא תבשל- ואני אטעם וככה אצא מנצחת מכל הכיוונים כשבסוף אזרוק כמה פנינות חוכמה, זה יהיה נפלא. אך עדיין נותרנו עם בעיה אחת קטנה- למרות שבבישול היא שומרת על ריכוז, הצילום שלה, מה לעשות, הוא עדיין צילום של אמא שהפרספקטיבה שלה השתבשה מעט (ולראייה הביטו בתמונה האחרונה של הקדרה אותה היא צילמה), אבל אל חשש אנחנו עוד נפתור את הבעיה. ועד אז אנחנו מביאות לכם שיתוף פעולה, לא ראשון ובטח גם לא אחרון, של מתכון קדרה לימים קרים של בית ומשפחה.

קדרה חורפית

3 בצלים

5 גזרים

3 תפו"א

3 קולורבי

2 שומר

2 כוסות דגנים (שילוב בין אורז מלא/ גרסי פנינה/ גרעיני כוסמין/ אורז אדום/ אורז שחור)

כוס שעועית בובוס או שעועית אדומה שהושרתה ובושלה
1/3 כוס שמן זית

1/3 כוס סויה

4 כפות סילאן

3 כוסות מים

קדימה: בסיר גדול (עם תחתית עבה או סיר מיוחד לקדרה) שמים את הירקות חתוכים לחתיכות גדולות, מוסיפים את כל יתר המרכיבים, מביאים לרתיחה מנמיכים את האש ומבשלים (מבלי לפתוח את הסיר) למשך שעה. ככה טעים- ככה פשוט. ואל תשכחו שמתכוני קדירה הם לא תורה כתובה- אפשר לשחק עם הירקות והדגנים ולהוסיף או לא להוסיף קטנייה, פשוט צריך לזרום עם מצב הרוח ואז בטוח תתקבל התוצאה הרצויה.

זו הקדרה המוכנה שצילמה הבשלנית לאחר שהשארתי אצלה את המצלמה, היא לא באמת כזו אדומה והיא הרבה טעימה ממה שנראה. בפעם הבאה אולי נאלץ את הבשלנית להשתמש באינסטגרם (אף אחד לא מושלם) על מנת להשיג את התוצאה הרצויה ועד אז אני אבוא לביתה בקריאה מהירה לצלם (ולאכול) את המנה.

ולסיום, בשביל שארגיש שעדיין יש לי כאן מקום, שני פרחים של פריחה ראשונה

והמלצה לפסקול ישן אך נפלא, birdy. שבוע טוב ושמח.

דייקון וקייל.

בחיים יש הרבה צמתים של בחירות את אחת מהן אנחנו פוגשים לפחות פעם או פעמיים ביום- מה אנחנו בוחרים לאכול? כנראה שהבחירה הזו לא רק קשורה ברצונו של אדם אלא גם בסביבה בה הוא חי ומה שהיא מאפשרת לו, אז לכבוד הבחירות, אתם מוזמנים לראות מה משפחות מרחבי העולם אוכלות.
וביום הבחירות אבחר, שוב, בצד השמאלי של השולחן, גם אם הוא לא תמיד זה שמנצח ובגלל זה היום במטבח אני בוחרת דווקא בחדש ובלא מוכר. אז מי ממכם מכיר את הדייקון והקייל? הקייל (kale) הוא מעין "כרוב על" בריא ובעייני גם טעים יותר מהכרוב הממוצע של המטבח הישראלי. הדייקון, כמו הקייל, הוא ממשפחת המצליבים (שידועים בערכיהם תזונתיים) והוא סוג של צנון יפני ארוך ולבן, חריף במקצת שמוסיף טעם מיוחד למנה, השילוב בין שניהם זו כבר ממש חגיגה לדמוקרטיה.

ירקות במחבת של מיסו

צרור גדול של קייל

9 פטריות שיטאקי מיובשות

2 גזרים בינוניים

2 זוקיני גדולים

2 דייקון

3 כפות מיסו

רבע כוס מים

מיץ מחצי לימון

להגשה: טחינה גולמית מלאה, אבקת אצות נורי, חצי לימון וג'ינג'ר כבוש.

קדימה: מרתיחים את פטריות השיטאקי בסיר עם מים, מכבים את האש, סוגרים את הסיר ומשאירים אותן לשרות במים למשך חצי שעה. במחבת גדולה מחממים 3 כפות מיסו עם רבע כוס מים ומערבבים היטב על מנת שלא ישארו גושים של מיסו, כשהמיסו מבעבע מוסיפים לו את הגזרים והדייקון חתוכים לגפרורים גדולים. מערבבים על להבה גדולה ולאחר חמש דקות מוספים את הקישואים חתוכים גם הם לגפרורים, מערבבים וממתינים חמש דקות נוספות. מוסיפים את הקייל והשיטאקי (לאחר שסחטתם מהן היטב את המים) חתוכים שניהם לרצועות. מערבבים שוב ומוסיפים מיץ מחצי ליים, לימון או כל פרי הדר אחר. מערבבים שוב ומכבים את האש שכבר אין נוזלים במחבת.

להגשה: מעבירים לצלחת יפה ומוסיפים כף טחינה מלאה ואבקת אצות נורי, מגישים עם חצי לימון ומעט ג'ינג'ר כבוש.

הקייל מככב בלא מעט בלוגים טבעונים ברחבי העולם, הלהיט הגדול הוא צ'יפס מקייל אך גם סלט קייל או סתם מרק עם חומוס ואורז יתקבלו בברכה, אז נגמרו התירוצים כי גם בארץ אפשר למצוא אותו ברוב חנויות הטבע ואצל הירקנים.

דלעת, מאפה ושתי חברות

שלחו לי דלעת מיוחדת מבית הלל, או יותר נכון שלחו לי מוטציה מבית הלל. התביישתי ללכת עם המוטציה ברחוב, אבל בסוף זה דווקא היה נחמד, אנשים הסתכלו עלי וצחקו, שיצחקו, כל עוד זה על חשבון הדלעת ולא על חשבוני.

 אבל הדלעת, שלא תעשה עלי צחוק, מה לעזאזל אני עושה איתה?

 קודם כל אחלק את הבעיה לשתיים

ואז אוריד ממנה את הקליפות.

ואת החצי שנותר אשים במקרר (ומזל שהוא ריק) למחר.

ימים חשבתי מה אני אכין מהמוטציה הזו ואז בקרתי את אלה ולמרות שהיא שכבה לה כבר עם בטן ממש גדולה, היא ניגשה למקרר ונתנה לי לטעום מאפה טעים שהכינה, כששאלתי מאיפה המתכון היא צחקה ואמרה, זה מהספר מתכונים שאת הכנת לי לפני שנה. חזרתי הביתה וחיפשתי את המתכון במחברות ובעודי מחפשת אלה כבר הספיקה ללדת תינוקת קטנטנה, אז המאפה הזה מוקדש לה.
וגם להילה, כי לאחר שמצאתי את המתכון והתחלתי להסתבך בהכנה הילה התקשרה וביקשה שאבוא לבקר, אז לקחתי מהר חצי מהירקות שאידיתי עבור המאפה ושמתי בקערה עם פולי סויה ודגנים שמעליהם שפכתי טחינה גולמית מלאה ונסעתי כמו פעם, עם ארוחת צהריים ביד, לסטודיו הישן.

הזמן עבר, הילה ואני בכינו וצחקנו ואני חשבתי שהנה שוב הלך לו מאפה, אבל שחזרתי הביתה הבנתי שיש לי עוד כוח לבשל ובמקרר יש דלורית מאודה מאתמול ושהמאפה יכול להתגמש ולקבל כל ירק בכל צורה ולהתאים עצמו למצב הרוח, המקרר והאומה.

מאפה שיבולת שועל וירקות

קדימה: בסיר או פרח אידוי מאדים קילו של ירקות חתוכים לקוביות גדולות (דלעת, דלורית, קולרבי, שומר, סלק, בטטה, תפו"א, גזרים, או  מה שיש במקרר) עד שהם מתרככים. טוחנים את הירקות המאודים במעבד מזון עם מלח ופלפל- לא יותר מידי זמן (שיישארו חתיכות גדולות) ושופכים לתבנית משומנת קלות. מכינים בקערה תערובת מ3/4 כוס שיבולת שועל דקה, 1/2 כוס אגוזי פקאן או מלך טחונים (אם אין ילדים תטחנו גס שיהיו גם חתיכות פריכות), 3 כפות שמן זית ומלח גס ומערבבים. כשהתערובת מוכנה שופכים על הירקות ומכניסים לתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות, למשך 40 דקות.

בתאבון.
לי, להילה, לאלה ולאומה אני מבקשת גמישות ושמחה
ובעיקר יכולת לבחירה מהותית ונכונה.

לבד בגדרה

והשבוע ב"גיסי ואני יוצאים לאכול", גיסי משאיר אותי בגפי לסעוד קובה.
מי רוצה לאכול במסעדה לבד שאלתי את עצמי עד שקיבלתי את הקובה הכי טעים שטעמתי מימיי וסליחה אמא, הקובה שלך אכן טעים, אבל כנראה שיש כוח לעובדה שארץ מוצאך היא, מה לעושת, פולין.

הוא בכלל בא איתי לשוק לעזור לי לחשוב על כמה רעיונות, אבל כזה הוא גיסי, הוא רוצה לאכול ושזה יהיה במקום הנכון ושמע ממישהו שגדרה 26 הוא המקום. לא משנה מה אמרתי וגם כשהזכרתי שיש לו רק 20 דקות לאכול ושזה לא נראה מקום של "באים והולכים", הוא התעקש ובמגמה נמשכת של עקשנות,  הזמין כדורי בשר, כמו מחזיר לי התעקשות על עקשנות. כאילו פתאום שכח שאנחנו בקטע טבעוני, אבל, כאמור, הוא בכלל צמחוני רוב הזמן ומידי פעם הוא אוהב לאכול בשר. נפרגן לו רק להיום.

כמובן שאני צדקתי, הוא עוד לא הספיק לסיים את הביס הראשון וכבר היה צריך ללכת. למנה ראשונה, הוא עשה לי טובה והזמין אנטי- פסטי, שהיה טעים אבל אותו הוא לא ממש סיפק. מזל שעל הדרך הניחו לנו על השולחן (ועל חשבון הבית) גם חלה טרייה עם טחינה וסלט כרוב, גיסי חיסל אותם בשנייה תוך כדי שהוא עושה כאילו הוא עוזר לי בחשיבה. אני לעומתו, הסתפקתי בסלט ירוק, כזו אני, וניסיתי לחשוב באמת. 

אבל האמת שהסלט היה בלת ברירה מכיוון שבעודי מהרהרת בכך שאנחנו לא באמת עובדים ושוב פעם נאלץ להוציא יותר מידי מזומנים, הוא כבר חיסל לי את כל הטחינה. בשלב הזה הוא הבין (סוף- סוף) שהוא חייב לזוז והתחיל להפעיל לחץ מתון על כל מלצר תמים שעבר ליד השולחן, בסוף פשוט בקשנו שיארזו לו את המנה. שילך, מי צריך פה צלחת של כדורי בשר? ואז הוא הלך ואני נותרתי ממורמרת, תוהה- מי משאיר אישה לאכול קובה סלק לבדה?

אבל אז הגיע הקובה, לקחתי ביס והתאהבתי, לא עניין אותי יותר כלום, לא האורז שהגיע בצד ולא זה שאני יושבת לבד, ששש... שאף אחד לא יפריע לי, כמה כיף שהוא הלך. מרק הסלק שהקובה שחה בו היה מתוק ועדין, עטיפת הסולת הייתה בול במרקם הנכון, מילוי הפטריות היה מדויק והשילוב בין שלושתם- מושלם. סיימתי את המנה בפחות מארבע דקות שבהן שכחתי מכל הצרות ורק שהרגשתי את הכוויה על הלשון נזכרתי לשאול- למה לא אכלתי לאט יותר?

האמת שגדרה 26 היא לא מסעדה לטבעונים, ביום שהיינו הייתה עוד מנה אחת של שניצל דלעת שנשמעה מעניינת. אבל שווה להגיע בשביל הקובה והאווירה הנחמדה ובמיוחד בשביל שלום בית (אם יש בבית אחד שאוהב לאכול חיות). אז למען השלום המשפחתי, שלחתי לגיסי הודעה מתנצלת: " צדקת, הקובה מדהים" והוא מצידו לא גמל בהודעה מפרגנת על כדורי הבשר. למחרת, הצלחתי להוציא ממנו שגם לו היה ממש טעים, למרות שהכדורים כבר היו די קרירים.

גדרה 26 בקצרה:
איפה: גדרה 26, בפאתי שוק הכרמל. 035100164. א'- ה' 12:00-24:00, שישי- 09:00-17:00
כמה: ארוחה עסקית - 39 ש"ח.
שירות: כמה כיף שהברמן מהבאר הקבוע הופך להיות המלצר שלך ביום.
למה: בגלל הקובה ובגלל שהכי כיף בשוק הכרמל, במיוחד בחורף.

תבשיל כתום

החורף הוא זמן מצוין לאכול ירקות כתומים, ברפואה הסינית הם נחשבים למחממים, הם מכילים הרבה בטא קורטן שמגן על המערכת החיסונית ועל הדרך מונעים תהליכי חמצון טבעיים שמתרחשים בגוף.
קיימים המון סוגים של דלעות (ערמונים, יפנית, דלורית וגם המלון, הקישוא והמלפפון הם חלק מבני משפחתה), בקרוב תקבלו כאן עוד מתכונים מגניבים שאפשר להכין עם דלעות מיוחדות, אז בשביל שלא נתחמצן, הבה נבשל.

תבשיל דלעת ועדשים כתומות

 

בצל בינוני

כפית ג'ינג'ר מגורד

שני גזורים בינונים

חתיכה בינונית של דלעת (בערך 200 גרם)

כוס עדשים אדומות

חצי פחית מי קוקוס

כף מחית קארי ירוקה

שלושה עלי ליים

שורש למון גראס

חצי כפית סוכר חום

כוסברה לקישוט
ומלח

קדימה: בסיר עם מעט שמן זית מטגנים בצל חתוך לקוביות קטנות יחד עם הג'ינג'ר המגורד. שהבצל מזהיב מוסיפים את הגזרים חתוכים לחצאי עיגולים ומערבבים. מוסיפים כוס עדשים אדומות ,שטופות ומסוננות ואת הדלעת מגורדת בפומפיה ומערבבים שוב. מוסיפים את מי הקוקוס ומערבבים (חוץ ממי הקוקוס אין צורך בנוזלים נוספים). מוסיפים את מחית הקארי, הסוכר והמלח ומערבבים שוב. זורקים לסיר את עלי הליים והלמון גראס (אם אין לכם בבית לא נורא אבל זה מוסיף טעם נפלא). מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה  25 דקות, או עד שהעדשים מתרככות.

לצד סלט וסיר דגנים זו כבר ממש ארוחה.

נדמה שהנוצרים הפכו את שיגעון הדלעת לדת בפני עצמה, בסביבות הקריסמס מתפרסמים אלפי מתכונים שהדלעת מככבת בהם בכל הצורות והטעמים וכך גם בבלוגים הטבעוניים. הנה רק דוגמה קטנה לכמה דברים שאפשר לעשות עם דלעת (ביניהם הרבה מתכונים של קינוחים שפחות מוכרים אצלנו).
הגויים משתמשים בדרך כלל בקופסאות שימורים של מחית דלעת, אצלנו קשה למצוא את אלו וטוב שכך, במקום השימורים אפשר פשוט לשים דלעת שאידתם ומעכתם בעצמכם.