יותר מ"חומוס נטו"

גיסי חזר מהמילואים ובהמשך ישיר אנחנו הולכים על קטע עממי - חומוס. אוף, אני לא באמת מתה על חומוס, מזל ש"חומוס נטו" הוא לא רק חומוס ובשמו החדש "אבשילים" מבשלים בני הזוג אבשי והילה המון תבשילים. שגם לנו הטבעוניים יש מהם כמה הטובים. אז ברוך השם שגיסנו חזר ושמצאנו מקום שבו שנינו יכולים לאכול ועוד בזול.

התבשיל הטבעוני משתנה בכל יום, הוא בנוי על טופו (כן גם בחומוסיה אני בוחרת בטופו) וירקות מתחלפים, בצהריים שהגענו בישל אבשי את הטופו עם במיה. התבשיל היה תבשילי במובן הטוב של המילה, עטוף ברסק עגבניות, שום ובצל. לטעמי היו בו קצת יותר מידי שום ובצל, אבל היו בו גם מספיק טופו ובמיה שקיבלו את הטעמים הנכונים משאר המרכיבים.



במסגרת הארוחה העסקית ( 36 ש"ח, או עם מרק ושתייה ב- 45 ש"ח) אפשר לבחור לצידו שתי תוספות לבחירה. יצאתי ממנהגי להזמין אורז מלא או קינואה (שהם תמיד האפשרות הבריאה יותר) ובחרתי במג'דרה וסלט כי ראיתי שזה מה שמזמינים כל הקרניבורים שישבו סביבנו וכנראה שלפעמים הם יודעים מה הם עושים. על המג'דרה והסלט שמגיעים בצלחת גדולה מפזר אבשי שמן זית ובצל מוחמץ והיא ממש טעימה.

ועכשיו אני נאלצת לחזור בי מהכרזה שיצאתי בה רק לפני כמה שבועות בפוסט על גיסי "מלך השווארמה", ולהצהיר שהוא בעצם "מלך המסבחה" והיום הוא בודק את זו של חומוס נטו. וזה הסיכום שלו: במבחן המרקם, מקבלת המסבחה ציון 100, לטענתו רוב המסבחות/ משואשות בעיר הן בסך הכל חומוס גרגרים שחיממו ושפכו עליו ערימות של טחינה. לעומתן, לזו של "חומוס נטו" יש מרקם אמיתי- משחתי ואחיד.

לעומת המרקם, בטעם הוא מודה שחסר לה הטוויסט שמאפיין את המנות הטובות בעיר, אך לאחר שהוא מוסיף לה רוטב חמוץ הוא מסכים להשוות אותה למשאושות המדוברות (של אבו- חסן, אבו- אדהם ועוד כמה אבוהים).
טעמנו גם מרק עדשים שהיה בדיוק כמו שצריך, אמיתי, סמיך וטעים.

כמה כיף לאכול אוכל שמרגיש כאילו אמא בישלה (ביום שהיא אוהבת לבשל) ולצאת שבעים. אני וגיסי יצאנו מבסוטים- כל אחד בדרכו.

מלבד המנות שאנחנו אכלנו תוכלו למצוא גם תבשילים נוספים, שאבשי קם בכל יום בחמש בבוקר להכין. אנטיפסטי, ירקות של קוסקוס, אורז (מלא ורגיל), קינואה, קציצות כרישה (למי שאוכל ביצים) ולמתפרעים- ספגטי ברוטב של פעם ופתיתים. וגם חברכם אוכל הבשר (שלא נדע) יהיה מבסוט שם ויוכל לאכול איזה עוף או קציצה.




חומוס נטו/ אבשילים בקצרה:
איפה: ירמיהו 17. א'- ה' 11:00- 17:30
כמה: מסבחה, מרק גדול וארוחה עיסקית עלו לנו רק 88 שקלים חדשים.
למה: כי בנטו יש אוכל זול שהוא באמת מנחם וטעים וכזה לא פשוט למצוא, בטח לא בצד הצפוני של העיר.
צור קשר: אין צורך, פשוט תבואו.

ארוחת שישי טבעונית

ארוחת שישי היא מוסד וותיק אצלנו במשפחה אבל מה עושה אמא שלאורך השנים היא שומעת בה יותר ויותר הכרזות בסגנון "את זה אני לא אוכל/ת יותר"? בלת ברירה היא נדרשת ליצירתיות רבה ומה אם היצירתיות שלה אובדת עקב מחלה? היא שולחת הודעה "הערב כל אחד מכין מנה". אני מבינה שזו הזדמנות טובה להרשים עם מנה איכותית ולא, הפעם לא אכין שוב סלט או בורגול, הפעם אוכיח שגם אני בשלנית אמתית. אבל רצה הגורל ודווקא בבוקר שישי זה קמתי על צד שמאל. אני מבינה שאם אני "חצי כוח" ואמא "חצי כוח" עדיף לאחד כוחות, אבל בלבי יודעת שהסידור הזה בעייתי משתי סיבות. הראשונה, שוב אני מאבדת את ההזדמנות להיכנס לליגת הבשלנים של המשפחה והשנייה והבעייתית יותר, כשאני עצבנית ואמא חולה זה מתכון בטוח למלחמה. אך עם מעט תיאום כוונות אנחנו מצליחות להפוך לצוות המנצח שאנחנו יודעות להיות ובעיקר להשאיר לאחרים את המנות המורכבות.

התפריט מסתמן להיות הבטחה קולינרית, במסגרת המגבלות

למנה ראשונה: מרק בצל מעשה ידיו של גיסנו מבקר המסעדות, שלטובת הכלל החליף את החמאה בשמן קוקוס איכותי. הטבעוניים מבסוטים עד הגג אך גיסנו בעל החך העדינה נראה מאוכזב, הוא מרגיש בחסרון החמאה במיוחד שנאלץ לקום לביתו הקטנה שהתעוררה כבר למנה הראשונה.

מרק בצל עם קרוטניי שיפון תוצרת בית

למנה השנייה: פולנטה עם סלסת עגבניות שבתכנון המקורי הייתה המנה שלי ולבסוף הכינה, מה לעשות, אחותי, כי בואו נודה שגם בימים כתיקונם אני לא מזהירה במתכונים מורכבים ובמנות שנדרש בהן דיוק נדרש גם הבן אדם המדויק לביצוע המשימה.

אז הנה לכם המתכון (המדויק!), שימו לב שלכל פולנטה יש הוראות הכנה משלה אשר כתובות, בדרך כלל, על גב האריזה, אתם יכולים לעקוב אחריהן או להשתמש בפולנטה שאנחנו השתמשנו ולעקוב אחר הדרך שלנו.

לפולנטה: מרתיחים בסיר ליטר וחצי נוזלים, חצי ציר ירקות, חצי מים ומעט חלב אורז (אתם יכולים לבחור איזה נוזלים לשים). לאחר שהנוזלים רתחו מכבים את האש ומוסיפים את אבקת הפולנטה באטיות ותוך כדי ערבוב  מחזירים לאש נמוכה וממשיכים לערבב עד שהמרקם  הופך עיסתי.
מוסיפים 2 כפות שמן זית, מלח ורבע כוס צנוברים קלויים. מערבבים ושופכים לתבנית עגולה ומשומנת. נותנים לפולנטה לנוח שעה בטמפרטורת החדר. לאחר ה"מנוחה" חותכים את הפולנטה למשולשים, מברישים בשמן זית ומכניסים לתנור לחצי שעה.

לסלסת העגבניות (בהשראת פיליס גלזר, המלכה האם):
לוקחים 4 עגבניות מקולפות שקלפתם בעצמכם או מקופסא, מוציאים את הגרעינים ומקצצים לריבועים קטנים, מוסיפים עשרה זיתי קלמטה חתוכים קטן, שן שום קצוצה (לא חובה), הרבה כוסברה ומעט פטרוזיליה קצוצה, קורט סוכר חום, 2 כפות שמן זית, כמה טיפות טבסקו, כפית חומץ בלסמי ומלח גס. מערבבים הכל, מחכים ששאר הנוזלים יצאו ומסננים.






להגשה: חותכים את הפולנטה למשולשים שווים (שוויון זה הסוד לארוחות משפחתיות שלוות) מניחים משולש בצלחת קטנה ויפה ולצידו סלסלת עגבניות טעימה וחריפה, אפשר לקשט עם עגבנייה לחה. כדאי להגיש חם, גם כשהילדה הקטנה בוכה.

במחלקת הסלטים, עליה אני אמונה בימים כתיקונם, הגיע אבא כדי להראות שגם הוא קיים והכין לצד הסלט הירוק, סלט סלק פשוט בהשראת ביסים ( "הילה מביסים" היא האלילה החדשה של גיסנו ואני יכולה להמשיך לחלום להיות כמו "הילה האלילה", אבל כנראה שאלילות, מעולם, ובטח לא בשישי, קמות על צד שמאל).

לראייה: הידיים של אבא

עדות נוספת: הידיים של גונבת הארטישוקים הקטנה

עם הסלטים אכלנו גם את הממולאים שקבלתם בשבוע שעבר, אבל כוכבת הערב, על אף שהיא חולה, היא עדיין אמא, כי כזו יש רק אחת ובעיקר כי פשטידה של אמא יש רק אחת. הפשטידה המנצחת היא מקמח מלא ובכל יום שישי המילוי משתנה והפעם לכבודכם: חגיגה פראית של פטריות מיוחדות.

פשטידה טבעונית חגיגית

לבצק: כוס קמח מלא, כוס קמח כוסמין, 1/4 כוס שמן זית, 1/2 כוס מים קרים וכפית מלח. מערבבים במג'ימיקס במהירות גבוהה את הקמח עם השמן והמלח, עד שהם הופכים לפירורים, מוסיפים לאט את המים עד שהבצק הופך לגוש אחיד. מרדדים את הבצק (מלבד לחתיכה קטנה שמשאירים בצד לקישוט) על ניר אפייה, מעבירים לתבנית עגולה ועושים חורים עם מזלג. מכניסים לתנור שחומם מראש לחום בינוני לשמונה דקות. ועל זה אמא אומרת "עכשיו הקלתית (!?) מוכנה", מניחים לה בצד שתתקרר בזמן שפונים למלאכת המילוי.

למילוי: בקערה גדולה מערבבים- 1/2 כוס קשיו (לא קלוי) טחון דק, 100 גרם טופו מגורד בפומפיה, 400 גרם פטריות (כל סוג אפשרי) שטוגנו עם בצל אחד (יחד עם הנוזלים שימאו מהן בטיגון), כף גבינת טופו (לא ממש בריא, אבל מפנק- לא חובה), כף חרדל, 1/4 כוס פירורי לחם מחיטה מלאה, מלח ופלפל.



שופכים את המלית על הקלתית. מרדדים את שארית הבצק, חותכים לפסים דקים ומסדרים בשתי וערב על הפשטידה.
מכניסים לתנור חם לחצי שעה.
במקום הפטריות אפשר לשים כל ירק שעולה בדמיונכם, החל מתרד או מנגולד, ועד בטטה או פלפלים עם כרישה.

            ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות.

רבותי נברך: סברי מרנן. לחיים

ובינתיים בקצה השני של העולם, האח הקטן ואשתו הטרייה, אוכלים קוסקוס עם כרובית נוי זילנדית כתומה, אולי זה נראה קצת פחות אטרקטיבי מהפשטידה, אבל תראו איזה נוף נשקף בפניהם בשעת הסעודה, כל ארוחת שישי והיתרונות שלה. 

שבת שלום.

ממולאים בעצמם

כמו בכל דבר בחיים, גם בממולאים, כמאה הבשלנים אלף הגרסאות ונדמה שטבעוניים אוהבים אפילו יותר לעשות ניסיונות. השינויים בין גרסה אחת לשנייה קשורים בלא מעט גורמים: במצב הרוח, בעבור מי אנחנו מבשלים, מה מצב המזומנים ואצל המבשל הספונטני (כמוני) זה תלוי בעיקר במה שיש במקרר, אצל אמא, לעומת זאת, הדברים שונים.

סירות קישואים נוסח אמא.

10 קישואים צעירים וקטנים
חצי כוס שקדים/ קשיו טחון
חצי כוס פנקו/ פירורי לחם מחיטה מלאה
מיץ מחצי לימון
שמן זית
מלח ופלפל גס
מרווה וטימין (אפשר להחליף בצרור פטרוזיליה)



קדימה: חותכים כל קישוא לאורכו, מוציאים (בעזרת כף מיוחדת) מכל חצי את "בשרו" ושומרים בקערה. מורחים על סירות הקישואים (אמא מתעקשת שיהיו דקות) שמן זית, מיץ לימון ומלח גס. לקערה עם "בשר הקישואים" מוסיפים מלח, פלפל, 2 כפות שמן זית, שלושה עלי מרווה ושני גבעולים של טימין וטוחנים במערבל מזון ידני. מוסיפים חצי כוס של שקדים  או קשיו טחונים וחצי כוס פנקו (פירורי לחם יפנים- אווריריים יותר אך בריאים פחות) או פירורי לחם מחיטה מלאה ומערבבים. ממלאים את סירות הקישואים ומפזרים מעט פירורי לחם ושמן זית. מכניסים לתנור שחומם מראש על חום בינוני בערך לחצי שעה.

 אמא מנקה עם הכף "המיוחדת"

לאחר שעזרתי לאמא בהכנת הממולאים חזרתי הביתה ונזכרתי שגם לי יש שקית קישואים במקרר (שקבלתי מניסים, הירקן האורגני הכי הכי, שנמצא בשוק האיכרים בנמל ת"א בכל יום שישי). החלטתי לעשות גרסה מתחרה, כדי להוכיח לכם, לאמא ובעיקר לעצמי שגם אני יכולה. וכפי שכבר נאמר ההבדלים בין גרסאות נובעים מתפיסות שונות ובעוד אמא מבשלת בשביל לפנק (ליום שישי), אני מבשלת בשביל לחיות, כלומר ממה שזמין. ובאותו הבוקר מה שהיה במקרר זה שעועית לבנה ושקית מלאה בפקאנים (מהמטע בבית הלל). אז זה המתכון שיצא, אתם יכולים לשחק עם זה, לשים קטניות אחרות, להחליף את הפקאן באגוז אחר, להוסיף שמן והמון דמיון.

סירות קישואים נוסח רוני 

5 קישואים
חצי כוס שעועית לבנה מבושלת
שליש כוס פקאן
מיץ מחצי לימון
מלח ופלפל







קדימה: מרוקנים את הקישואים בעזרת כף רגילה(לדעתי זה עובד יותר טוב מהכף "המיוחדת") מזליפים על סירות הקישואים מיץ לימון ומעט מלח גס. במעבד מזון (או בקערה אם רוצים להשתמש במעבד מזון ידני) שמים את "בשר" הקישואים, מוסיפים מלח ופלפל וטוחנים, מוסיפים את השעועית וטוחנים שוב, לבסוף מוסיפים את אגוזי הפקאן וטוחנים עוד פעם אחת קצרה, ככה שיישארו חתיכות אגוזים גדולות שהופכות בתנור פריכות וטעימות. ממלאים את הקישואים ושמים בתנור על חום בינוני ל-45 דקות (משתנה מתנור לתנור).

אצלי אחרי הניקוי עם הכף "הרגילה"

הקישואים של אמא הם רק מתאבנים עד לפעם הבא בה תקבלו ארוחת שישי טבעונית ומופלאה, שווה לחכות!

ביקור קצר בכפר

ביקור הבית הזה הוא מיוחד, כי בית הלל הוא לא רק בית, הוא גם גינה וסטודיו ונגרייה וגם מקום לפתוח בו את הלב ולהירגע. שם גרים הדודים שלי (ההורים של דנה, אצלה כבר ביקרנו) בבית שהוא ממלכה לאוהבי הטבע והיצירה ובלב הבית, והרי בשביל זה התכנסנו היום, מטבח צמחוני טעים ובריא בו משתמשים בירקות שגידלו בגינה ומתבלים בהרבה תשומת הלב ואהבה.

אני מגיעה לבית הלל בשעת ערב חשוכה ועוד לפני שהספקתי להניח את התיק ואיתו את קולות העיר הגדולה, אני מקבלת לידיי קערה עם תבשיל חם וסמיך של ירקות ושעועית לבנה.

אני נרגעת, מוצאת נחמה ומתכוננת ליום המחר, עמוס בישולים ועבודה.
אבל מסתבר שכאן בצפון תשומת לב זה גם לדעת לזהות שעל אף שהתכנסנו בשביל לבשל, דווקא היום מתחשק למארחים (והאמת שגם לאורחת) לעשות דברים אחרים, אך בשביל כל מלאכה, בבית הלל קודם כל אוכלים. אז אכלנו, מה שנקרא כאן "ארוחת בוקר קלילה" - צ'אפטי*, טחינה (עם הרבה טעם בשביל דוד נגר גיבור) וירקות מהגינה.

לאחר ארוחת הבוקר קבלתי את הכוח וההשראה ליצור ובדרכי לסטודיו ביקרתי במטע הפקאנים שם פגשתי מנער עצים וארבעה אוספי אגוזים.

ובעודי מצלמת נזכרתי איך פעם העצים הללו היו קטנים וכמה יש להמשיך ולהאמין שהדברים שאנחנו שותלים (גם אם בהתחלה הם נראים חסרי סיכוי וזעירים) יבוא היום והם   יניבו פירות ופרחים.

במצב רוח פיוטי זה הגעתי לסטודיו.

והסטודיו הוא המקום הנכון להתפייט בו

כי שם כל אחד בשלו- דודה טלי עובדת על קנקנים, נועם מציירת על כלים, ואני- אני אוכלת אפרסמונים, אך אחרי כמה שעות של עבודה (קשה) מגיע (שוב) הזמן לאכול. ומה עושה מי שלא עמל במטבח ויש לו רק סיר אחד חצי ריק שמונח על הגז? הא, בזה דודה שלי אלופה, בחמש דקות היא מתקתקת פשטידה טבעונית וטעימה- עם עולש שהיא קוטפת על הדרך בגינה.

פשטידת ירק זריזה:

מבשלים על אש נמוכה כוס קמח תירס  עם 2 כוסות מים ומעט חלב אורז (סויה או בלי חלב בכלל), מבשלים מספר דקות, תוך כדי ערבוב, עד שהקמח הופך לעיסה דביקה. מגרדים בפומפייה 4 קישואים ו- 150 גרם טופו (חצי חבילה קטנה) לקערה גדולה. על מחבת מטגנים בצל אחד קטן ולאחר שהוא מזהיב מוסיפים לו צרור גדול של עלים ירוקים- חובזה/ עולש/ מנגולד/ תרד/ קייל. כשהעלים מתרככים שמים במסננת ומחכים שיצאו הנוזלים. מוסיפים את העלים, ואת "דייסת התירס" לטופו ולקישואים, מערבבים היטב- מוסיפים מלח, פלפל ומעט שמן זית- טועמים ומתקנים.
שופכים לתבנית עם ניר אפייה ומכניסים לתנור שחומם מראש לחום בינוני בערך ל-20 דקות.

...ובינתיים במטבח, בין הקנקנים

דודה טלי ממשיכה בבישולים זריזים

ומכניסה לתנור גם ירקות אפויים

וכשהכל מוכן

היא מפנקת אחת- אחת בצלחת גדושה

של אורז ותבשיל, ירקות אפויים, פשטידה ובצד- עלים ירוקים מהגינה.

כמה טיפים מהמטבח הגלילי:

דודה טלי אופה לחם שאור מפואר (יום יבוא ותקבלו כאן את המתכון המפורסם), בבוקר היא לוקחת חתיכה קטנה מהבצק שהעמידה לתפוח והופכת אותו לצ'אפטי- פיתות קטנות ומענגות. אפשר לעשות את זה מכל בצק של לחם: לקחת כדור קטן לרדד טוב - טוב ולהניח על מחבת שטוחה וחמה, ככה לא תישארו חלילה רעבים בזמן שהשמרים תופחים.

בבית הלל מאמינים שהדרך למטבח אקולוגי (וטעים) מתחילה בקומפוסט- אז נכון שזה הרבה יותר פשוט שם בכפר, אבל יש דרכים לעשות קומפוסט גם בעיר. כאן ב"עץ בעיר" תמצאו הסברים, ועל הדרך גם תכירו את האתר הנפלא הזה.

ויש עוד המון דברים נפלאים לעשות משאריות שנאספו במטבח ובטבע:

עכשיו אני בנויה לחזור לעיר.